"מאחר שהאגו שלכם אינו יכול לראות הרבה ממה שמתרחש עכשיו בעולם, זה יהיה לא נבון לתת לו להחליט מה הכי טוב בשבילכם" (ע.221)
איך מתחילים לתאר ספר ששינה את חייהם של מליוני אנשים?
ומה בכלל המטרה?
לגרום לכולכם לקרוא אותו עכשיו? הרי זה ברור שלא כולכם מוכנים. ובכלל,
בשיטה הזו אנחנו לא מלמדים אנשים ליישם את השיטה, אנחנו רק פועלים על פיה, ושאר
האנשים כבר מסתדרים בהתאם.
בכל מקרה, אני דוגלת באמונה שכל אדם מקבל את המידע המתאים לו בזמן
שהוא זקוק לו.
שמעתי פעם מישהו אומר שאנחנו לא יכולים להיות מאושרים כל הזמן. ישנם
רגעים, מצבים בחיים שבהם אנחנו מרגישים אושר, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות - זה
להשתדל שיהיו לנו כמה שיותר רגעים כאלו. תזכרו את זה, ונחזור לזה יותר מאוחר.
אני יכולה רק לקוות שמי מכם שקורא שורות אלו, והגיע כבר עד פסקה זו,
זה משום שהמידע הזה מתאים לו בדיוק ברגע הזה. אם זה כך, אז הנה שאלה מעניינת:
האם אתם מסוגלים לדעת מה תהיה המחשבה הבאה שלכם?
אני מקווה שכולכם מסכימים איתי שלא. אף אחד לא יכול לדעת מה תהיה
המחשבה הבאה שלו, כי אנחנו מסוגלים לחשוב רק מחשבה אחת בכל פעם (לכל מי שחושב שהוא
יכול לסמס ולנהוג בו זמנית...).
יחד עם זאת, מסתבר שמחקרים שנעשו במח מראים שהמח שלנו כן יודע מה יהיה
הצעד הבא שלנו, הרבה לפני שאנחנו יודעים זאת.
כלומר, בעוד שהרצון שלי לכתוב את המילה הבאה נוצר במוחי חמישית השניה
לפני שעשיתי זאת, מכונות אא"ג הראו שהפעילות המוחית מתחילה שליש השניה לפני
כן, שזה הרבה יותר זמן מחמישית.
זאת אומרת, שגם אם אני לא יכולה במודע לדעת מה תהיה המחשבה הבאה שלי,
המח שלי, בתת המודע שלו, כן יודע. כי כל המחשבות מתחילות מתת המודע. וזה, למי שלא
יודע, יכול להיות מצב בעייתי מאד!
זה בעייתי כי אין לנו שום שליטה על תת המודע. בתת המודע מאוחסנות כל החוויות והזיכרונות של כל מה שעברנו בחיים. הזיכרונות
האלו הם כמו תוכנה של מחשב שמשפיעה ומכוונת את החיים שלנו, גם אם אנחנו לא
ממש מרגישים או מבינים את זה. כל חוויה שאנחנו עוברים בחיים, לטוב, לרע ולבינוני,
תשפיע בתורה על החיים שלנו בעתיד.
כי המציאות שלנו היא שיקוף מדויק של המחשבות שלנו.
אני יודעת שזה משפט קצת קשה למי שחווה הרבה קשיים וכאבים משמעותיים
בחייו, אבל לצערי זו האמת.
אז איך חיים חיים מאושרים יותר?
פתרון מס' 1 (כפי שהציע לנו הספר "הסוד" וכל תעשיית יצירת
המציאות שפרחה ועדיין פורחת בעקבותיו): לחשוב מחשבות חיוביות על הדברים שאנחנו
רוצים בחיינו. לחשוב אותן שוב ושוב ושוב עד שתת המודע יקלוט אותן כנכונות ויהפוך
אותן למציאות חיינו.
כמובן שזה לא מבטל מחשבות שליליות שימשיכו לעלות ולשלוט בנו, אבל
במקרים רבים זה מצליח לשנות את המציאות שלנו, ואז אנחנו פחות נוטים להיות שליליים
במילא. במקרים רבים... אבל לא תמיד.
"יש לנו כוונות טובות, אבל משהו עמוק יותר לא מיישר קו עם
הרצונות שלנו" (ע.15)
פתרון מס' 2: פשוט למחוק את הזיכרונות האלו. להיפטר מהם, לסלק, להפסיק
להיות בני ערובה של מחשבות שאין לנו שליטה עליהן. במילים אחרות - לנקות את זה!
כשאין זכרונות - אין מחשבות. מה נשאר? כלום! אפס!
המחשבות מגבילות אותנו, שולטות בנו, מכתיבות את המעשים והאמונות שלנו
ולא מאפשרות לנו להפתח לכל האפשרויות שעומדות בפנינו.
תראו אותי למשל...
למה יש אנשים שתמיד מעצבנים אותי?
למה אני לא אוהבת לעשות טלפונים?
למה כשמישהו כועס אני מרגישה אשמה?
ולמה כל כך הרבה אנשים פוחדים עד מוות לדבר עם מול קהל?
כמה דברים אני מפספסת בגלל המחשבות האלו, מחשבות מעכבות, מחלישות, שהן
בסך הכל תוצאה של זכרונות מתת המודע שלי, שרק השד יודע איך הן הגיעו לשם, ועכשיו
הן מנהלות לי את החיים!
אז הנה הבשורה הגדולה של "אפס מגבלות" - לא צריך להבין למה,
צריך רק לנקות את זה!!
מה זה משנה אם אני לא אוהבת טלפונים בגלל משהו שראיתי פעם בסרט, או
בגלל שמישהו פעם דיבר אלי לא יפה בטלפון, או בגלל משהו ששמעתי את אמא שלי אומרת
כשהייתי בת 4 ונצרב לי בתת המודע? זה לא משנה, צריך רק לנקות את זה!
"ידוע שבכל שנייה שוטפים את החושים שלנו מליוני חלקיקי מידע, אבל
המודע שלנו מעבד ארבעים חלקיקים בשניה - לכל היותר. מליונים רבים של חלקיקים
נדחסים לתוך חוויה מודעת, שלמעשה אינה מכילה מידע כלל". (נורטרנדרס -
"אשליית המשתמש")
אז אם הסכמנו שהמחשבות שלנו הן לא בשליטתנו, ומכאן שהן מגבילות אותנו
- אז חוסר מחשבות - משחרר אותנו מהמגבלות האלה.... אפס מגבלות!
ומה קורא אז? השראה!
מכירים את זה שאתם עושים משהו בדיוק בזמן - פועלים במהירות, פולטים
איזה משפט מחץ או פותרים בעיה. מין רגע נדיר כזה שמוציא ממכם פתאום משהו עם ניצוץ
של גאוניות ממש, משהו יצירתי, מדוייק ומעורר התפעלות?
בדרך כלל כשקורה לנו דבר כזה ומישהו שואל: "איך עשית את זה?"
בהעדר הסבר אחר, אנחנו פשוט אומרים: "הייתה לי השראה".
מתי בפעם האחרונה קרה לכם דבר כזה?
אתם יכולים לתאר לעצמכם חיים שלמים מתוך השראה?
כשאנחנו פועלים מתוך השראה, אנחנו תמיד נגרוף הצלחה - חד משמעי, ודאי
ובדוק.
בו זמנית אנחנו גם נרגיש אושר גדול, ואם נחזור להתחלה - הרי זה כל
העניין נכון? כמה שיותר רגעים של אושר.
השראה היא כמו
מחשבה שמגיעה אלינו מבחוץ, ממקור אחר, גבוה יותר. תקראו לה איך שתרצו - אלוהים,
יקום, עולם... בספר קוראים לה - ישות אלוהית.
הישות האלוהית יכולה להכניס לנו מחשבה בצורת השראה, רק אם יש לנו
מקום. אם התודעה שלנו נקיה וריקה ממחשבות מגבילות. לכן צריך לנקות!
הדבר היפה ביותר כאן הוא, שזה בכלל לא קשה. משפט אחד שחוזרים עליו שוב
ושוב כמה שיותר פעמים במהלך היום. אפילו לא צריך ממש להרגיש את זה, צריך רק להגיד
את זה, ואפילו לא בקול רם - אלא רק לעצמכם, בתוך הראש:
"אני אוהבת אותך ישות אלוהית, אני מצטערת, בבקשה סלחי לי, תודה".
למה זה מה שאומרים, ואיך בדיוק זה מייצר השראה? תקראו בספר.
אני אסיים בשני ציטוטים. הראשון של ד"ר הו לן שהביא את השיטה
מהוואי לארצות הברית:
"יש שתי דרכים לחיות את החיים... מתוך זכרון או מתוך השראה. זיכרונות
הם תוכנות ישנות שחוזרות על עצמן שוב ושוב. השראה היא מסר מהישות האלוהית. עדיף
לחיות מתוך השראה. הדרך היחידה לשמוע את הישות האלוהית ולקבל השראה היא לנקות את
כל הזכרונות. הדבר היחיד שעליכם לעשות הוא לנקות". (ע.51)
הציטוט השני של ג'ו ויטלי שחיפש ומצא את הד"ר ועשה חסד עם כולנו.
זה ציטוט פשוט, תמים, כמעט ילדותי, אבל אם תאמינו לו אז תהיו חייבים לקרוא את
הספר:
"מטרת הספר היא לעזור לכם לחוות פלא בכל רגע ורגע. כשזה יקרה,
יתחילו לקרות לכם ניסים כמו אלה שתיארתי קודם. הם יהיו ייחודיים לכם והם יהיו
מופלאים, נפלאים וקסומים." (ע. 15)
שלוות העצמי,
גליה
